אל תשתמשו בה.
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על המיניות שלנו מלא בטכניקות, חוקים ו"דרכים" שצריך לעשות כדי להגיע לתוצאה. אתה מנסה לענג אותה, באמת מנסה. לפעמים אתה אפילו שואל: "איך את אוהבת? זה נעים לך? יותר לאט? יותר מהר?"
הבעיה היא שהרבה פעמים את לא יודעת. לא כי את לא רוצה לדעת — אלא כי אולי מעולם לא חיברו אותך לפות שלך. להיפך, לימדו אותך אולי להתרחק ממנה ולשמור עליה מפגיעה ומניצול; שני מסרים פופולריים, סמויים וגלויים.
למעשה, עצם זה שאתה שואל אותה עשוי לגרום לה להרגיש עוד יותר מצוקה, עוד יותר פגומה: "הנה, אני אפילו לא יודעת להגיד מה אני רוצה ואיך אני רוצה". היחס לפות שלך היה עד היום יותר טכני — משהו לטפל בו, לנקות, להסיר שיער, לדאוג שאין ריח.
דוגמא לכך הן הפרסומות של תחבושות היגייניות, שאמורות להיות מחוברות לביטוי הנשי־גופני שלנו, צובעות את הדם שלנו לתכלת ומדגישות את מניעת הריחות…
ובסקס, הפות שלך צריכה לספק את האורגזמה של הגבר, לאפשר חדירה, שיחדרו אליה ושהיא תהיה רטובה ומענגת. עכשיו, בעידן המודרני, נוסף לה עוד תפקיד: אם מקודם זה היה "מספיק" לספק לגבר אורגזמה, עכשיו "פות תקינה" צריכה לחוות אורגזמות, עם אפשרות להשפרצה בצד כמו בסרטי הפורנו. תודה.
אם זה לא קורה — אז משהו לא בסדר בך כאישה; הפות שלך "מקולקלת".
בפועל, הרבה פעמים את או לא מרגישה כלום בכיוון ש"את אמורה" להרגיש, או שזה לא נעים לך ואפילו מציק. הרבה פעמים את לא מרגישה גירוי מתעצם ומגיע לשיא — כי את אפילו לא יודעת איך זה אמור להרגיש. את שואלת את עצמך: "האם זה נעים? למה אני לא מרגישה עונג? למה אני מרגישה שזה לא נעים?" ואז את מנסה להתעלם ממה שאת מרגישה כדי לתת לזה "צ'אנס" או כדי לא לבאס אותו. הרבה פעמים כשאת לא מצליחה להרגיש, את מתחילה לחשוב שאולי זה לא אפשרי עבורך בכלל.
הפער הזה הוא לא רק אורגזמי — הוא פער מהותי. הוא פער ביכולת להתחבר. גברים רבים מחוברים לאיבר המין שלהם; יש להם קשר יומיומי איתו — הם פוגשים אותו כל הזמן, מרגישים אותו, נוגעים בו לאורך היום בתדירות (להלן "הגירבוץ הגברי המסורתי"), מבינים אותו. הם גאים בו; הם חווים אותו בתור חלק מרכזי מהזהות שלהם.
אבל הפות? היא לא חלק מהזהות שלנו. היא הרבה פעמים מורחקת, מנותקת או אפילו מרתיעה אותנו, עד כדי הדחקתה לפינה כדי שלא תיראה. הרבה בנות מגיעות לקליניקה והן לא הסתכלו — ולא, אני לא מדברת על זה שפעם אחת לקחת מראה והסתכלת, אלא על כך שגם אפילו את זה הרבה בנות לא עשו עדיין. הרבה בנות חוות רתיעה מלעשות את זה. בושה, חסימה.
במחקרים נמצא כי גברים הרבה יותר מחוברים לאיבר המין שלהם מאשר נשים. הם פוגשים אותו כל יום, מרגישים אותו, משתמשים בו כחלק מהזהות שלהם. הוא הכלי המרכזי (משחק מילים…) שלהם לחוות הנאה. נשים, לעומת זאת, נוטות להתייחס לפות שלהן באופן טכני בלבד — מנקות, דואגות לאסתטיקה, אך לא חוות אותו כחלק בלתי נפרד מהעונג שלהן. הן מתייחסות לפות שלהן בעיקר כשיש שם בעיה. הפער הזה יוצר חוסר חיבור שמוביל לתסכול, כי נשים רבות לא מצליחות לחוות עונג מלא.
במהלך יחסי המין, המגע בפות, במיוחד בדגדגן, הופך להיות מגע טכני — מגע עם מטרה. הוא נוגע בה בפות כי צריך להביא אותה לאורגזמה. מגע שבסופו של דבר מרגיש כמו שימוש — ולא כמו חיבור. הוא מחפש מתכון איך לגעת בה, וכאמור, לרב אין כזה. מה שגורם לתחושות תסכול, ריחוק, אכזבה, או לחילופין לזיוף. למה אתם חושבים שלנשים כ"כ פשוט לזייף אורגזמה? חשבתם על זה פעם? סיבה מרכזית לכך, אולי, היא שאם אתה לא טורח להקשיב לה — איך תדע שהיא מזייפת?
זה המקום להגיד: מי שמחובר לפות שלה — יודע להרגיש. הוא מרגיש את ההתנפחות, את ההתכווצות, את הרטיבות, את הרעידות. היא מדברת, היא פועמת, היא שותקת, היא רוטטת, היא מתכווצת, היא מתנפחת. היא יודעת מתי באים אליה באהבה — ומתי באים אליה מתוך שימוש.
הפות זוכרת, היא יודעת. היא יודעת מתי באים אליה במגע טכני, מתי באים אליה כדי לסיים משימה. היא גם יודעת מתי באים אליה כדי להתחבר, להתענג ולהרגיש.
בפודקאסטים וגם בטיפולים מיניים, הרבה פעמים שולחים את הבנות שמתקשות להגיע לאורגזמה ללכת לגעת בעצמן לבד — לאונן. אני אומרת: אם ללכת לגעת בעצמך מגיע מאותו מקום טכני של "להצליח" לייצר אורגזמה ולעמוד בציפיות — זה MORE OF THE SAME. אל! יש מצב ש"תצליחי" להגיע לאורגזמה, אבל זה כנראה יהיה מתוך מאמץ ומתח, וזה יהיה רק שבר חי מפוטנציאל העונג שיש בך; ובכל מקרה כנראה יישאר ברובד הטכני.
הפער האורגזמי בין גברים לנשים לא נובע רק מההבדלים בגירוי, אלא גם מהמניע מאחורי המגע. בזמן שגברים חווים קשר יומיומי עם איבר המין שלהם — נשים רבות חוות את הפות כמכשיר טכני בלבד, ולא חלק מהזהות המינית שלהן. במחקר שנעשה על פערים במיניות נמצא כי 87% מהגברים מדווחים על אורגזמה קבועה, לעומת 63% מהנשים, מה שמעיד על פער עמוק גם ביחס לאיבר המין עצמו.
בפעם הבאה שאתם באים — תבואו באהבה. תבואו בהקשבה. תבואו מתוך רצון אמיתי להתחבר. ותראו איך אתם יחד יכולים לעוף למקום שבו זה לא רק אורגזמה — זה חיבור אמיתי, עמוק ורגשי.
הפות היא לא כלי, היא את. תתחברי אליה. בדיוק כמו שהפין שלך הוא לא כלי, הוא אתה. הפות שלך מרגישה הכל; היא יודעת להרגיש, היא יודעת להתעורר ולרטוט, והיא רוצה שתהיו שם איתה בחיבור.