SHE PUT HE – שיפוטיות ואיך לשפר את הקשר הזוגי – טיפול זוגי מתחיל מהבית

מה בין שיפוטיות לזוגיות טובה

שיפוטיות – הדעות שאנו מחזיקים על בני/בנות הזוג שלנו עלולות להפעיל אותנו רגשית ולהשפיע על איכות הקשר שיש לנו. במובן הזה, שיפוטיות פוגעת מרכזית בזוגיות נקודה. יתרה מזו, שיפוטיות מזיקה לקשר שלנו עם עצמינו.  אין כוונתי במאמר זה להגיד לכם שזה לא בסדר להיות שיפוטיים ולגרום לכם להרגיש רע אם אתם מוצאים עצמכם שיפוטיים. ממש לא. כוונתי היא לשתף אותכם באיך שאני רואה ששיפוטיות יכולה להביא לכם לא מעט סבל בקשרים שלכם ולתת לכם כלי פרקטי איך לשחרר עצמכם מזה. תבדקו אותו ותבחרו בו רק! אם אתם מרגישים שזה מקל עליכם.

מה זו שיפוטיות בכלל:

איך אני יודעת מתי אני שיפוטית או אולי זו פשוט מודעות? אני אתן דוגמא. כשאני אומרת על מישהי: "היא ילדותית נורא" – האם זה שיפוט או מודעות להתנהגות שלה. באותה מידה גם לומר משהו חיובי: "הוא איש חכם מאוד" – זה שיפוטי או מודעות? איך מבחינים בין הדברים.

אשתף אותכם שאני הבנתי את זה לא מזמן. בהתחלה חשבתי שאני שיפוטית אם אני חושבת משהו שלילי על מישהו. אז השתדלתי לחשוב חיובי רב הזמן והייתי שיפוטית כלפי עצמי כשחשבתי שאני חושבת שלילי על האחר. אח"כ הבנתי שאני שיפוטית לא פחות כשאני חושבת משהו חיובי על האחר. אז מה נותר לי לעשות?? לא לחשוב דבר על האחר?  להיות כמו איזה בודהה שמרחף מעל הכל עם חיוך? לא יודעת מה איתכם, לא הצלחתי. קראתי וחקרתי את העניין ואז הבנתי. שיפוטיות זה כשיש לך מטען רגשי לדעה שלך. מה הכוונה? אם אני חושבת משהו על על משהו ואני נאחזת בדעה הזו ולא פתוחה לשמוע ולחשוב דברים נוספים או אחרים בהקשר הזה, זו שיפוטיות. הדרך לבחון זאת היא הקלות שבה אני יכולה לזוז מאותה דעה. אם קשה לי לזוז ממנה אני כנראה שיפוטית. אם אני יכולה לשחרר ולזוז ממנה בקלות, זו לא שיפוטיות אלא מודעות. למודעות אין מטען רגשי. אם אין לי צורך להגן על העמדה שלי ולהיאחז בה זו מודעות. סימן חשוב לכך שבאמת שחררתי את העמדה הרגשית שלי בעניין הוא שמגיעה עם השיחרור, הקלה רגשית משמעותית.

ואיך זה קשור לזוגיות?

אני מוצאת מתוך שנות הניסיון שלי כמטפלת, שמה שעושה ברב המקרים את ההבדל בין להיתקע בפלונטר זוגי לבין לנהל שיח מקרב, זה השיפוטיות. השיפוטיות משמעה שפרשנות מסוימת שלנו להתנהלות של בן הזוג שלנו מנהלת אותנו רגשית. דוגמאות:

• אייל וטליה, מגיעים בגלל פערים בחשק המיני. טליה: "את אייל זה פחות מעניין כל מה שקשור לסקס, הוא הרבה פחות מיני ממני, זה מתסכל אותי מאוד כי כל שאר הקשר שלנו מעולה ורק זה הורס". אייל: "אני מרגיש שאני רוצה להרחיב את העולם האינטימי שלנו, אני מרגיש שהוא מצומצם לרוטינה אחת בלבד וזה פחות עושה לי את זה". טליה מבחינתה אומרת שהיא רגילה לדרך אחת שהיא יודעת שעובדת בשבילה ושעיקרה סביב החדירה. אייל רוצה שיהיה גם עונג מעבר לכך וחש שטליה חסומה לזה. למה זה שיפוט ולמה זה מחבל. טליה מפרשנת את הרצונות של אייל כחוסר חשק מיני באמת כיוון שעבורה, חדירה זה הסקס האמיתי. זה מפעיל אצלה טריגרים רגשיים של חווית דחיה וחשש לגורל הקשר. בפועל היא מביעה תסכול ואכזבה מאייל מה שמרחיק אותו עוד יותר. כך נוצר מעגל שבו הפרשנויות השיפוטיות שלנו למצבים מייצרות בפועל את המצבים עצמם. מה שניתן לנסח במשפט הידוע והמוכר: הנבואה שמגשימה את עצמה.
• גיל ומאיה, זוג לשני פעוטים. גיל חווה את מאיה כעסוקה כל הזמן רגשית בילדים: "אצל מאיה, הילדים זה מעל לכל ולי אין בכלל מקום אצלה, אני צריך להסתפק בשאריות. כשאני הביתה מהעבודה, בקושי יש שלום, היא רק עם הילדים, משחקת איתם, מקלחת אותם, כשהם הולכים לישון, היא כבר סחוטה ונרדמת בספה או איתם במיטה". הפרשנות השיפוטית של גיל להתנהלות של מאיה גורמת לו להרגיש לא אהוב ואפילו סוג של נטוש מה שגורם לו בתגובה בפועל לנטוש את הנוכחות שלו בבית ולהתעמק במחשב או בפלאפון. מאיה מהצד שלה מפרשנת את ההתעסקות של גיל בפלאפון ובמחשב כחוסר עניין בילדים שלהם, כחוסר תמיכה בה והיא מהצד שלה גם חשה נטושה ונוטשת בחזרה. שוב נוצר מעגל שבו השיפוט שלנו להתנהלות של האחר מפעיל אותנו רגשית ומייצר לנו לא מעט סבל ותחושת לבדיות.

אז מה עושים: מתחילים לשאול שאלות פשוטות. "האם זו האמת שאני באמת מאמינ/ה בה?" אני מאמינה ופוגשת את זה כל יום בקליניקה וגם בחיי האישיים: רב הרגשות שלנו והמחשבות שלנו הם לא באמת שלנו. הם תוצאה של הפרשנות שלנו. של איך שלימדו אותנו לחשוב ולהתייחס לדברים מאז שהיינו ילדים. כשאני שואלת את גיל ומאיה האם הם באמת מרגישים שלאחד לא אכפת מהשני, שזו האמת שמתחבאת שם, הם עונים לי לא. כשאני שואלת את טליה האם באמת את מרגישה שאייל הוא חסר חשק ועניין בסקס, מה אתם חושבים שהיא עונה. לא. וברגע הזה של ההבנה הזו נהיה להם כבר יותר קל בלב. משם הדרך לפתרון קצרה הרבה יותר.