הביחד שמרגיש לבד – או למה אני לא מצליחה לגרום לבן הזוג שלי לאהוב אותי כמו שאני רוצה? (מאמר 1 מתוך הטרילוגיה)
הקדמה: מכירים את התחושה שאתם נמצאים עם בן/ת הזוג שלכם ביחד, אם זה בבית, בנסיעה ברכב, בבילוי כלשהו ואפילו במיטה ומרגישים כ"כ לבד? לא מעט זוגות שבאים אליי לטיפול מיני זוגי משתפים בפגישות האישיות, שזו התחושה שיש להם. מפה המרחק ל: חוסר חשק מיני, בעיות בזוגיות, תחושות ריחוק כלליות, איבוד עניין, בעיות בתפקוד המיני, תחושות דיכאון וחוסר ערך, תסכול, פניה למקורות אחרים להשלמת הצרכים, בגידות ועוד, הוא ממש אבל ממש קצר. איך זה בעצם קורה, למה ומה ניתן לעשות כדי לשנות את זה, אנסה להסביר בטרילוגיית מאמרים שמאמר זה הוא חלק אחד ממנה.
ישנם הסברים לדפוסים רגשיים שונים שמתקיימים בקשר הזוגי. וודאי שיותר מאחד. במאמר הזה בחרתי להתמקד בדינמיקה אחת משמעותית ואולי הנפוצה ביותר, כפי שאני פוגשת אותה בטיפול המיני זוגי, מהצד של האישה. במאמר השני אתייחס לדינמיקה הרגשית המשלימה, הנפוצה ביותר מהצד של הגבר ובחלק השלישי אציע פתרונות למצב. מומלץ לקרוא את כל שלושת החלקים לצורך הבנה מיטבית.
דינמיקת "התאהב אותי בבקשה בדיוק כמו שאני צריכה, כאן ועכשיו" – או "פנטזית הנסיך פרינס צ'ארמינג"
אצל נשים מדובר במגיפה רחבת היקף שעל ברכיה כולנו גדלנו. זה מתחיל בילדות עם הסרטים המצוירים בהן הבחור מתאהב בבחורה עד עמקי נשמתו ומוכן בשבילה להילחם במפלצות, לסכן את חייו ולרכב עד סוף העולם ולהגיע בדיוק בזמן שהיא צריכה אותו ובלי שהיא אומרת לו, הוא פשוט יודע. שמתן לב לזה איך הוא בדיוק מגיע ברגע הנכון? זה ממשיך בסרטים ההוליוודיים וסיפורי רומיאו ויוליה המודרניים למיניהם. אנחנו גדלות עם החומרים האלה ובתוך תוכנו מצפות ללא פחות מכך במציאות. למעשה חלק גדול מעולמות התוכן של נשים במדיה, פרסומות ותרבות הצריכה בכלל, נע סביב איך להיראות מושלמת ואטרקטיבית ולגרום לגבר שלך לרצות אותך. אנחנו מתבוננות בקנאה על הנשים האלו שמצליחות בכך. אנחנו קולטות אותן מהר כשאנחנו רואות אותן. אלו הנשים שמצליחות לגרום לגבר להיות מטורף אחריהן, כאילו בלי מאמץ. הן מצליחות ואנחנו לא. מה אנחנו עושות לא נכון?
בפועל, במציאות, אנחנו פוגשות, במקרים רבים, גברים לא מחויבים במאת האחוזים וכמעט שנראים אדישים לקשר. אנחנו כל היום חושבות ועסוקות בקשר, על איך לשפר אותו, איך לרענן אותו ואיך לגרום לו לרצות אותנו יותר. ועל כך יעידו חברותינו הטובות…
אנחנו מרגישות מותשות מכל המאמצים האלה לשפר את הקשר ואנחנו מרגישות בעיקר לבד. אנחנו מרגישות שאנחנו כאילו חיות במקביל לבן הזוג שלנו. אנחנו חוות ייאוש מהציפייה להתמלא מהאנרגיה של החיזור של בן הזוג שלנו. במצב כזה גם החשק המיני שלנו יכול להיעלם מהחלון. מה שקורה כתוצאה מתחושות הייאוש הללו זה שאנחנו מתחילות להתעצבן ולהעביר ביקורת על בן הזוג שלנו, מה שגורם לו להרגיש לא אהוב. גברים רבים משתפים אותי בטיפול שהם חשים תחושת רמייה חזקה בקשר מצד בת הזוג שלהן.
הנפילה מגן העדן- תחושת הרמייה – בני הזוג שלנו שחווים אותנו מתוסכלות, מלאות ביקורת כלפיהם, מרגישים שהתהפכנו להם. איך זה שבהתחלה, חשבנו שהם כאלו מדהימים, רצינו אותם, חשקנו ונמשכנו אליהם, צחקנו מהבדיחות שלהם והתעניינו בהם באמת ועכשיו לא רק שאנחנו כועסות עליהם כל הזמן, מה שיותר חמור זה שהם מרגישים שהם לא מצליחים לרצות אותנו יותר, לא משנה כמה הם ינסו. תחושות האלו מובילות אותם להימנע עוד יותר מלנסות ולהתרחק, יתכן ואפילו יאבדו חשק מיני או יהפכו למאהבים לא קשובים, מה שגורם לנו הנשים להתעצבן עוד יותר וכך נוצר לו כדור השלג ישר לגיהינום הרגשי שלנו.
למה זה כך -הסבר אפשרי שקשור לילדות:
ילדות שגדלות עם אבות שלא מסוגלים לפתח אינטימיות וקרבה רגשית איתן, שתמיד היה לאבא משהו חשוב יותר לעשות. הוא עבד במשרד או בבית, צפה בטלוויזיה או שתשומת הלב שלו ניתנה לאימא או שבכלל נטש. רב האבות שלנו לא יזמו לבלות אתנו זמן איכות, הם לא באמת ניסו להכיר אותנו, מה אנחנו אוהבות ומה לא. זו לא שפה שהם הכירו. כדי להשיג את תשומת הלב שלהם, היינו צריכות לעשות מאמץ ועוד יותר לעבוד כפול כדי לשמור עליה. לא משנה כמה רצינו, לא היינו ילדות של אבא, הוא לא הפנה אלינו את האנרגיה שכמהנו אליה. תחושה זו עוד יותר מועצמת אם גם היחסים שלנו עם אימא לא היו טובים, אם הייתה תחרות בינינו לבינה או אם הייתה קרירות. מה שבהחלט יכול עוד להוסיף זה אם גם היינו צריכות להילחם על תשומת הלב של אבא עם האחים שלנו.
תוצאה אפשרית מאוד של גדילה עם יחסים כאלו, היא שנמצא את עצמינו בזוגיות עם גבר פלרטטן, שתשומת הלב שלו נמשכת לנשים אחרות או גבר שתשומת הלב שלו מתרכזת בעבודה או/ו בתחביב שלו. הרבה פעמים קשה לנו לזהות שמה שאנחנו מרגישות כלפי בן הזוג שלנו דומה למה שהרגשנו כלפי אבא שלנו, כי הכאב שחשנו היה כ"כ גדול כילדות שהדחקנו וסגרנו אותו עמוק בפנים. במקום זה התמקדנו בכמיהה שלנו לאבות שלנו, לאידאליזציה שלהם ובניסיון מתמיד לקבל מהם אהבה והכרה. את הכמיהה הזו העתקנו לכמיהה לבן הזוג.
עכשיו איך זה משפיע על הגבר ואיך אנחנו משנים את המצב ויוצרים לנו קשר זוגי כמו שאנחנו רוצים? מוזמנים לקרוא את המאמר השני מתוך הטרילוגיה שמדבר על הצד שלו ואת המאמר השלישי שמציע פתרונות.
0 תגובות
השאירו תגובה