הביחד שמרגיש לבד – למה אני לא מצליח לגרום לה להיות מרוצה ממני ולרצות אותי כמו בהתחלה? (מאמר 2 מתוך טרילוגיה)
הקדמה: מכירים את התחושה שאתם נמצאים עם בן/ת הזוג שלכם ביחד, אם זה בבית, בנסיעה ברכב, בבילוי כלשהו ואפילו במיטה ומרגישים כ"כ לבד? לא מעט זוגות שבאים אליי לטיפול מיני זוגי משתפים בפגישות האישיות, שזו התחושה שיש להם. מפה המרחק ל: חוסר חשק מיני, בעיות בזוגיות, תחושות ריחוק כלליות, איבוד עניין, בעיות בתפקוד המיני, תחושות דיכאון וחוסר ערך, תסכול, פניה למקורות אחרים להשלמת הצרכים, בגידות ועוד, הוא ממש אבל ממש קצר. איך זה בעצם קורה, למה ומה ניתן לעשות כדי לשנות את זה, אנסה להסביר בטרילוגיית מאמרים שמאמר זו הוא חלק אחד ממנה.
ישנם הסברים לדפוסים רגשיים שונים שמתקיימים בקשר הזוגי. וודאי שיותר מאחד. במאמר הזה בחרתי להתמקד בדינמיקה אחת משמעותית ואולי הנפוצה ביותר, כפי שאני פוגשת אותה בטיפול המיני זוגי, מהצד של הגבר. במאמר השני אתייחס לדינמיקה הרגשית הנפוצה ביותר מהצד של האישה ובחלק השלישי אציע פתרונות למצב. מומלץ לקרוא את כל שלושת החלקים לצורך הבנה מיטבית.
דינמיקת – איפה האישה הכיפית שהתאהבתי בה בתחילת הקשר – או "איך לעזאז… אני גורם לה להיות מרוצה ממני, שוב"
אתם הגברים, לחלק גדול מכם, יש חלום על אישה שהיא מלאת חיוניות, חסרת דאגות שאוהבת ליהנות מהרגע. יש לכם פנטזיה על אישה שתיתן לכם לעשות מה שאתם רוצים ותהיה שמחה מזה. אישה שמקבלת אותך בדיוק כמו שאתה. אישה שבטוחה בעצמה כ"כ ומצד שני נשית ונותנת לך להוביל ומתפעלת ממך על כך. אתם רוצים אישה שתאהב ותעריך אתכם כמו שאתם כאן ועכשיו. המציאות שאתם פוגש לרב כשאתה כבר בתוך הקשר היא של אישה שבאופן קבוע לא מרוצה ממך. אישה שמנדנדת ומבקרת אותך. אתה מוצא שהחיים שלך מלאים במתח… מתח שלא קיים כשאתה לא לידה. אתה מרגיש שהיא אף פעם לא מרוצה ושאתה אף פעם גם לא באמת מבין מה היא באמת רוצה. זה כאילו שאתה לכוד במשחק שאין בו אפשרות לנצח ואתה נכשל בו כל הזמן. לא כיף. מי רוצה לשחק במשחק כזה? אז אתה מתחיל להתרחק ולצבור כעס. השתיקה שלך גוברת. התסכול מוביל אותך יותר להתמקד בעבודה אולי, פורנו אולי, תחביבים אולי, נשים אחרות.. אולי. האישה שאתך מרגישה את זה וזה מוציא ממנה עוד יותר ביקורת וכעס. היא הופכת להיות עוד יותר דורשנית ואתה מרגיש במלכוד. וכך נוצר כדור השלג הרגשי ההרסני הזה שבו אתה נמנע יותר ויותר כי אתה מרגיש שאתה נכשל כל הזמן אם אתה מנסה והיא בתגובה כועסת יותר וזה נהיה רק גרוע יותר ויותר.
למה זה כך -הסבר אפשרי שקשור לילדות: אתם הבנים שגדלתם אולי עם אימהות שהקשר שלכם איתן היה ללא נפרדות. הן לא יכלו לתת לכם להיות חופשיים. אימא שלך חנקה אותך עם הקרבה שלה אבל זה לא היה סוג הקרבה שהייתה לך בדיוק נעימה. אימא שלך דאגה לך "מאהבה", הציקה לך והעבירה עליך לא מעט ביקורת. זו הייתה קרבה שבאה עם לא מעט שיפוט. אימא גם אולי האשימה אותך שאתה גורם לה לסבל. אימא שלך הייתה שתלטנית. אהבה לא ניתנה בחופשיות והיה לה מחיר. האהבה ניתנה בתמורה לזה שריצית אותה, וזה לרב נראה שלא תצליח לרצות אותה מספיק או לאורך זמן. הדרך היחידה לשרוד את זה הייתה להתנתק רגשית. אתה אומנם היית "הילד של אימא" אבל לא באמת רצית להיות כזה. המצב עוד יותר יכול להיות חמור אם היה לך אבא לא מתפקד, לא נוכח או אבא שפוגע באימא. במקרים כאלו מטופלים מספרים לי שהם חשו שאימא שלהם החליפה אותם בתפקיד עם האבא. במצב כזה האימא משתפת את הבן בקשיים שיש לה עם האבא ונשענת עליו רגשית. וכך קבלת עוד תפקיד של לספק את הצרכים הרגשיים של אימא גם כבן זוג, אתה ה"גבר" שלה, כי אבא מאכזב/לא מסוגל. מצב כזה מאוד מאיים ומכביד על ילד. יש פה אינטימיות שאינה מתאימה, שנכפית עליך. קשה לך כיום, אולי לזהות שמה שקורה לך בקשר הזוגי הוא דומה לדינמיקה שהייתה לך עם אימא שלך משום שאתה חש לא מעט אשמה על שראית אותה כך. אשמה על תחושות הביקורת והכעס שהיו לך על אימא שלא היה להן מקום אז ואולי גם לא היום. אתה נשאת על גבך את האושר שלה וגם פה נכשלת רב הזמן. לא פשוט להכיר בתחושות האלה כלפי אימא גם היום כאדם מבוגר. תחושות האשם סוגרות עליך ומקשות עליך לראות שאולי זה מה שקורה גם היום בקשר הזוגי שלך. אז גם פה אתה מוצא את עצמך מתרחק לתוך עצמך וחש במלכוד ללא מוצא טוב אפשרי.
מוזמנים לגלות בקישורים הבאים איך זה נראה מהצד של האישה ואיך אנחנו יוצאים מהמלכוד ויוצרים לנו קשר זוגי כמו שאנחנו רוצים? מוזמנים לקרוא במאמרי ההמשך של הטרילוגיה.
0 תגובות
השאירו תגובה