"דלת או קיר?" מתי להמשיך לנסות ולשפר את הקשר הזוגי ומתי לוותר, תיאור מקרה. מאמר זה מיועד לכל אלו שחווים קשיים בזוגיות, מנסים ליצור שינוי ודבר לא משתנה למעט עליה בכמות הריבים ורמות התסכול. התסכול עולה היות ויש צרכים שאינם מקבלים מענה ולא רק זה, אלא שפעמים רבות ההיפך, מתקיימת פגיעה חוזרת במקום הזה, יום ועוד יום ועוד יום…והנה חלפה לה עוד שנה. הדוגמאות לכך מזוגות של הטיפול זוגי מיני שבקליניקה הן רבות: קרן שצמאה למחמאות מבעלה ולא מקבלת אף פעם, עידו שרעב לארוחות מזינות שיחכו לו מעשה ידיי אשתו, ירדן שממש מחכה שבעלה יזום בילוי משותף פעם אחת ועוד. אני בטוחה שגם אתם מכירים דוגמאות כאלו ודומות להן מסיפורים שסביבכם ויתכן שגם מחייכם שלכם. מאמר זה עבורכם.
שאלה ראשונה שכדאי שתשאלו את עצמכם היא:
האם מה שאתם מבקשים מבני/בנות זוגכם קיים שם בכלל? האם מדובר בדלת שיכולה להיפתח בהינתן התנאים הנכונים או שמא מדובר בקיר.
טיפול זוגי מיני דוגמא: גל ונטע (שמות בדויים), זוג בני 50+, נשואים כבר 25 שנים ולהם שני ילדים בוגרים. סיבות הפניה לטיפול – חוסר חשק מיני של נטע ובכללי חוסר התאמה מינית. הם כן מבלים יחד כזוג, יוצאים לנופשים ובילויים שאותם נטע יוזמת.
להוציא את התקופה הראשונה של תחילת הקשר בה לדברי גל היה סקס יחסית טוב מאז זה רק נהיה יותר ויותר גרוע. מזה שנים נטע לא מעוניינת במין, היא עושה את זה רק כדי לרצות את גל. קיים מעגל קבוע של ציפייה של גל לסקס, בניית מתח-תסכול כשזה לא קורה ואז אם נטע לא יוזמת או מסרבת, כעסו של גל גובר. חלק מהפעמים יהיה סקס כדי "להרגיע" וחלק הריחוק ימשך עד שתהיה התפרצות כעסים ומריבה.
כשיש סקס, נטע שוכבת ללא תזוזה, מבטה אל התקרה או הצידה, היא לא מרשה לגל לגעת בה באיזורים שונים ורבים, היא אינה מעוניינת להתנשק איתו וכשהסקס מסתיים היא מסרבת להתחבק איתו וממהרת להתקלח ולהתכרבל בתוך השמיכה שלה.
נטע מהצד שלה, מרגישה שגל אובססיבי כלפי מין, לא מכבד את הגבולות שלה וכל פעם מחדש מנסה לגעת בה באזורים שהיא בקשה שלא יגע בהם. היא מרגישה שהוא עושה עניין גדול מידי מסקס, שסקס לא מעניין אותה כזה ומבחינתה אפשר היה לוותר על כל העניין. גל מהצד שלו מרגיש שהוא לא מעניין באמת את נטע ושהיא לא נמשכת אליו. הוא מרגיש שהוא לא יכול לבטא את המיניות שלו כמו שהוא אוהב שזה נשיקות וליטופים בכל הגוף, תנוחות שונות וסקס מגוון ויצירתי. הוא מרגיש חסר מאוד גם ביטויים של חום פיזי, חיבוקים ונשיקות.
הם היו במשך כמה שנים בטיפול זוגי, ללא שינוי משמעותי. הטיפול היווה יותר מקום לפרוק תסכולים.
גל יזם לפנות לטיפול סקסולוגי. נטע הסכימה והיא בחרה סקסולוגית.
נפגשתי איתם לפגישה זוגית ואח"כ לפגישה אישית עם כל אחד. בפגישה, עלה כי נטע מאוד ברורה לאורך השנים בחוסר העניין שלה בביטויי חום ואינטימיות מינית. היא אומרת שאין לה חשק מיני. אני מבקשת ממנה לבדוק עם עצמה אם הייתה רוצה לעבור תהליך וליהנות מחשק מיני. נטע עונה בכנות שאין לה שום עניין לטפל בזה ולשנות את זה, מבחינתה הבעיה אצל גל. היא מוסיפה גם שככל שגל ממשיך לנסות, הכעס והזלזול שהיא כלפיו, גובר והיא מעדיפה יותר ויותר לבלות עם חברות מאשר איתו בכללי. היא לא מבינה למה הוא לא יכול לקבל את זה שהיא לא אוהבת סקס ולמה זה צריך להפריע להם ליהנות מהזוגיות שלהם: "יש כ"כ הרבה דברים שאנחנו יכולים להרוויח מהביחד שלנו חוץ מזה, למה זה לא מספיק לו?".
אף אחד לא בוחר באופן מודע "לדפוק" את הראש בקיר ובכל זאת בקשרים משמעותיים, כ"כ הרבה אנשים עושים את זה.
למה הם ממשיכים בכך? לפעמים במשך עשרות שנים?
למה אנשים ממשיכים לחכות לשינוי שלא יקרה ועוד להשקיע כ"כ הרבה אנרגיה נפשית בזה?
התשובה לכך היא כי כנראה שהם לא מבינים שמדובר בקיר. הם חושבים שמדובר בדלת שיום אחד תפתח.
" אני חושב שנטע כן מינית וכן אוהבת להתנשק רק לא איתי. בסיוטים שלי אני מדמיין איך היא מתנשקת עם גבר אחר ועושה איתו את כל הדברים שאיתי היא לא מוכנה" – גל משתף ובוכה. "את יודעת שהיא מאוננת? יש לה ויברטור ואני עוקב אחרי איך שהוא מונח במגירה ובוודאות היא נוגעת בו. אז יש לה חשק מיני אז למה לא איתי? אני מוכן לעשות הכל בשביל שהיא תיהנה זה חלק מהפנטזיה שלי והיא פשוט לא מוכנה", "אני מרגיש שאני מכור אליה, עדיין מתגרה מלראות את הגוף שלה ובמקום לשמוח מזה היא מתעצבנת על זה"
בטיפול אני שואלת את גל: ומה אם היא לא רוצה? ומה אם מבחינתה ההסכם הזוגי שלכם לא כולל את הקטע של החום הפיזי והמיני? מה אם זה לא נתון לשינוי מבחינתה?
זה מוביל אותנו לשאלה השנייה, איך אפשר לדעת האם יש סיכוי לשינוי. האם מדובר בדלת או בקיר?
איך אני יכולה/ה לדעת, איך אני בודק/ת כדי לקבל את ההחלטה.
אפשרות אחת היא להתייעץ עם איש מקצוע. רצוי בטיפול זוגי אך גם אם בן/ת הזוג מסרבים להצטרף, אפשר לגשת לבד ולשתף את המטפל במה שקורה ולקבל הנחיות וליווי בתהליך הבדיקה.
אפשרות נוספת היא לבדוק לבד. משמעות הדבר שעליך לקחת צעד אחורה מבן/ת הזוג וממש להתבונן בו באופן זר וחדש, כאילו אתם בוחנים עכשיו מבחוץ אדם שהוא לא בן/ת זוגכם ולא קרוב אליכם. שאלו עצמיכם בכנות, האם הוא/היא מסוגלים להיות מה שאתם צריכים?. יש מצב שהתשובה על שאלה זו תהיה כן אבל לא איתי.
חלק מתהליך הבדיקה רצוי שיכלול ניסיון מכבד וקשוב לשתף במה שחסר לכם, בלי להאשים ובלי לכעוס. אם אתם מנסים בהתמדה ומתוך חביבות לייצר שינוי וזה לא קורה, סביר שמה שאתם מבקשים, לא קיים שם עבורכם. מה שקורה לרב שהכאב והתסכול גוררים את בני הזוג למריבות בלתי פוסקות.
השאלה השלישית היא בעצם בחירה. במידה התשובה היא שזה לא אפשרי מה שאת/ה מבקש/ת, עומדת בפניך
בחירה בין פרידה לבין קבלת המצב.
קבלת המצב באופן אמיתי, פירושה היעדר סבל והפסקת הניסיונות לשינוי. כל "קבלה" אחרת היא לא באמת קבלה.
כל אופציה אחרת משתי אלה זה בחירה בהמשך של הסבל המוכר ואף החמרה בו. קחו בחשבון ש"לא לבחור" כי קשה זה בעצם לבחור בהמשך הקושי שהביאכם למצב הזה כיום.
יש מצבים שבהם אנחנו יכולים לבחור להישאר, למרות שאנחנו לא קבלים מענה לצורך מסוים שלנו, כי אנחנו מקבלים דברים שחשובים לנו לא פחות בקשר ואולי אנו חוששים שלא נקבל אותם בחוץ אם נוותר על הקשר הזה.
לפעמים אנו בוחרים להישאר בקשר בלי שאנחנו מסוגלים להסביר לעצמינו באופן הגיוני למה אנחנו שם. במצבים כאלה אני ממליצה לגשת לטיפול לעשות את הבירור הזה לעצמיכם. כל עוד לא תבינו למה אתם שם, לא תוכלו להשתחרר מתחושת הסבל ולא תוכלו באמת לבחור באופן "חופשי".
0 תגובות
השאירו תגובה