חינוך מיני לילדים – מגיל הלידה ועד גיל 4

כ סקסולוגית מוסמכת ועוסקת ב טיפול מיני מעל עשור וחצי, אני רואה בחינוך למיניות בריאה של ילדינו, חשיבות רבה. זוהי שליחות עבורי לתת להורים כלים לאיך להתייחס, מתי ומה לומר בנושא. יתרה מזו, לאפשר להורים מקום לשאול שאלות, לשתף בחששות ולהרגיש נינוחות ופתיחות עם הנושא עד כמה שניתן. מקום שאולי להם כילדים לא היה ממש. מצרפת לכם במאמר זה הנחיות מפורטות על מה ואיך לדבר לפי גילאי הילדים.

5 קווים מנחים שבעיניי חשוב ליישם אותם בשיח שלנו עם ילדינו לא משנה בני כמה הם:

1. הקפידו לדבר על החיובי במיניות ואם אפשר להתחיל בזה , מה טוב. אם אתם זוכרים כילדים, החינוך המיני שקבלנו היה בעיקר אזהרות ממחלות, מהריון וכו'. כלומר המסר שעבר הוא שמיניות היא סכנה ויש להישמר. אותו המסר לצערי עדיין עובר במערך החינוך המיני של משרד החינוך שילדינו מקבלים בביה"ס. מיניות היא לא רק סכנה וילדינו יודעים את זה, רק שהם מקבלים מעולם המבוגרים בעיקר אזהרות או עמימות מה שגורם להם פחות להיפתח ולשתף אותנו. מה שאנחנו רוצים זה שילדינו ירגישו נח לפנות אלינו, להתייעץ איתנו בנושא נכון? אז קדימה להקפיד להתייחס לטוב שיש במיניות ויש בה לא מעט.
2. "חנוך לילד על פי דרכו" – שוחחו עם הילדים על הנושאים בהתאם לרמת ההבנה הגיל והבשלות שלהם. איך יודעים מהי רמת הבשלות שלהם, שאלה מעולה, על כך במאמר נפרד.
3. אין צורך להסביר הכל. עדיף להסביר לפי שמעניין את הילד. ילדים צעירים פחות מתעניינים למשל בסקס עצמו אלא יותר בהריון והתינוק.
4. האידאלי הוא ליצור שיח מתפתח ורציף מגיל צעיר עם ילדינו. ערוץ תקשורת פתוח וזמין בנושא שבו לאורך ההתפתחות,הנושאים משתנים אבל הערוץ עצמו קיים ונבנה כל הזמן. אני פחות מאמינה ב"שיחה" אחת שמגיעה רק עם גיל מסוים. הסגנון הזה שייך לדורות הקודמים ואני מוצאת שהוא לא יעיל בלשון המעטה ואף מזיק.
5. כל ילד הוא שונה ברמת הבשלות, הסקרנות והפתיחות שלו. אל תניחו שבגלל שהילד הגיע לגיל מסוים אז בטוח הוא כבר חושב או עושה דברים. היו קשובים לילדיכם. החלוקה שאני מצרפת כאן היא לצורך נוחות ומאפיינת רב אבל לא כלל.

גיל שנה עד שנתיים – רצוי שפעוטות בגיל הזה ידעו לכנות את איברי הגוף שלהם, כולל איברי המין שלהם. שיום(כינוי בשם) נכון של חלקי גוף אלו יאפשר להם לתקשר באופן טוב יותר כל מה שקשור לבריאות הפיזית שלהם ולמנוע פגיעה בהם באיזורים אלו. אם חלילה הם יפצעו שם או יחוו פגיעה על יד מישהו הם יוכלו להגיד ולספר מה קרה בדיוק ולא יתעלמו מזה כי גם אמא ואבא מתעלמים מאיברים אלו אצלם. בנוסף וחשוב מאוד, כשאנחנו מתייחסים לאיברי המין שלהם ומכנים אותם בשם בלימוד איברי הגוף אנחנו עוזרים להם להבין שהאיברים האלה הם טבעיים כמו שאר חלקי הגוף מה שמחזק את הביטחון העצמי ודימוי גוף בריא.

רב בני השנתיים כבר יודעים את ההבדלים בין בן לבת ולרב יודעים לזהות מיהו ומיהי בת.

רב בני השנתיים כדאי שידעו שהגוף שלהם הוא פרטי. זה טבעי שהם יגלו סקרנות כלפי גופם, יגעו באיברי המין שלהם יחד עם זאת חשוב שיבינו איפה ומתי זה מתאים לעשות את זה (בחדר, בפרטיות). גם פה כשאנחנו מסבירים , זכרו את הקו המנחה הראשון, הקפידו לדבר על החיובי למשל, אמירה כמו לגעת באיברים שלנו זה יכול להיות נעים מאוד ומסקרן וטבעי.

גיל שנתיים עד ארבע:

בגיל הזה רב הילדים מסוגלים להבין את התהליך הבסיסי של הרבייה: הזרע פוגש ביצית והם מתחברים יחד ומזה נוצר תינוק שגדל ברחם. במידה והילדים מגלים סקרנות אפשר לשתף אותם בסיפור הלידה שלהם ואפשר גם לומר שם שזו לא הדרך היחידה שבה ילדים מגיעים לעולם. יש עוד דרכים.

בגיל הזה, רצוי שילדים ידעו שהגוף שלהם הוא שלהם ואסור לאחרים לגעת בהם בלי רשותם. רצוי שידעו שאף אחד לא מורשה לשאול אם מותר לגעת להם באיברי המין חוץ מההורים ונותני שירותי רפואה בנוכחות ההורים. אם הם ידעו איזה מגע מותר ואיזה לא, הסיכוי שהם יספרו לכם, הוא גבוה יותר, אם חלילה יחוו פגיעה מינית.  בגיל הזה רצוי כבר שהילדים ידעו לבקש רשות, לשאול לפני שהם רוצים לגעת במישהו(לחבק, לדגדג וכו') ובנוסף יבינו גבולות, למשל כשמישהו מתרחק זה סימן שהוא לא מעוניין במגע כלומר היכולת לכבד את המרחב האישי של האחר ושל עצמם. כמו כן למדו את ילדיכם על פרטיות הגוף, למשל היכן מתאים להיות בעירום והיכן לא ומה זה עירום בעצם. אפשר בהחלט בגיל הזה ללמד על איברי גוף נוספים שקשורים למיניות למשל ילדים מאמינים שתינוקות גדלים בבטן של אמא איפה שהאוכל נכנס. זו הזדמנות ללמד על הרחם או על כך שלבנות יש 3 פתחים והתינוק לא יוצא מהפתח של הפיפי למשל.

שאלות, מחשבות, חששות ותהיות מוזמנים לשתף.