ביקורת בתוך זוגיות היא המזיקה מספר אחת לקשר, לתשוקה המינית ובכלל לרצון להישאר יחד. מחקרים שנעשו על זוגות רבים, מראים זאת. כסקסולוגית אני מאמינה שאינטימיות מינית הולכת יחד עם אינטימיות רגשית.
כבר בפגישה הראשונה של הטיפול הזוגי מיני שאני עושה, אני יכולה לראות לפי זה מה הסיכוי של בני הזוג להצליח ובמיוחד אם הדבר הזה לא משתנה בתהליך.
"אז מה אני אמור/ה לא להגיד מה מפריע לי, אני אמור/ה להסתיר מה אני באמת חושב/ת?"
אני מאמינה שרובינו יודעים שביקורת היא דבר הרסני, במיוחד מחוויה אישית שבה קבלנו ביקורת והיה לנו לא נעים. יחד עם זאת, רובינו לא יודעים איך לבטא את הקושי שלהם עם בן הזוג בצורה בונה שהיא מקרבת ולא מרחיקה.
מה ההבדל באמת בין ביקורת לשיתוף במה שמפריע לי?
אביא דוגמא מהטיפול הזוגי מיני
ביקורת: "כל מה שמעניין אותך זה רק סקס ורק בגלל זה אתה מנסה להתקרב אליי". זו ביקורת קלאסית שנשים רבות משתפות בה בטיפול המיני.
שיתוף מקרב של אותן התחושות: "אני מרגישה שכשאתה ניגש אליי ככה, אני לא מעניינת אותך ומה שמעניין אותך זה רק "לקבל" סקס. זה סוגר ומכווץ אותי. הייתי רוצה להרגיש שאתה מתעניין בי ומתקרב אליי בלי קשר לזה"
יש הבדל קצת, לא חושבים?
ממה מורכבת ביקורת:
- ביקורת היא האשמה שמופנית כלפי אופיו של בן/ת הזוג: "את תמיד חושבת רק על עצמך, את אגואיסטית"
- ביקורת עושה הכללות: אני תמיד אגואיסטית? האם עם כולם אני אגואיסטית?
- נטייה לשימוש רב בביטויים: כמו תמיד, כל הזמן
שיתוף מקרב לעומת זאת:
- מתחיל בשיתוף של מה אני מרגיש/ה.
- הוא מתאר התנהגות של בן/ת הזוג ולא פונה למי שהוא כאדם בכללי.
- משלב בתוכו בקשה למילוי צורך חיובי: "הייתי רוצה להרגיש יותר ביטויי חום ממך"
בטיפול המיני זוגי אנו לומדים ומתרגלים בפועל תקשורת מקרבת. תקשורת כזו מאפשרת לנו לבטא את מה אנו מרגישים מבלי לתקוף, מבלי להילחם שיקשיבו לנו או הצורך להגן על עצמינו לאחר מכן. היא מאפשרת לבן/ת הזוג להבין את הקושי שלנו ויותר מזאת מה אנחנו צריכים כדי שיהיה לנו נעים.
תקשורת מקרבת, בעיניי, היא חשובה ומתאימה לא רק בתוך קשר זוגי אלא גם בקשר שלנו עם ילדינו, עם חברים ובכלל.
מוזמנים לתרגל ולהתנסות בה ואם יש לכם שאלות, אני כאן עבורכם.
0 תגובות
השאירו תגובה